בספר מלכים מתואר עוזיהו כצדיק, ואף על פי כן מסופר כי לקה בצרעת, מדוע? ספר דברי הימים שופך אור על דמותו המורכבת של עוזיהו.
בספר מלכים תואר עוזיה כצדיק: "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה אמציהו אביו" (מלכים ב ט"ו, ג), אך מצד שני נענש בכל חומרת הדין: "וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מותו" (שם, ה). הסתירה הבולטת בין צדקות עוזיהו לבין צרעתו מורה על אישיות מורכבת, אלא שהכתוב בספר מלכים מיעט בדברים ולא הבהיר את המורכבות של אישיותו, והניגודיות במעשיו תוארה בהרחבה רק בדברי הימים.
מעשיו המדיניים, כפי שמתואר בדברי הימים ב פרק כ"ו, היו גדולים ביותר. הוא לחם בפלשתים ממערב ויישב שם יהודים. הוא ביצר את הארץ, בנה אותה והביא להתיישבות רחבת היקף: "וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה" (דברי הימים ב כ"ו, י). הוא בנה מגדלים בירושלים, הגדיל את צבאו עד למעלה משלוש מאות אלף, צייד את חייליו כראוי בכלי נשק רבים, והמציא אף נשק חדש: חִשְּׁבֹנוֹת (שם, טו). יחד עם ירבעם בן יואש התאחדו מלכויות ישראל לפעולה משותפת וזכו להרחיב את גבול ישראל אל מימדיו ההיסטוריים. ככל מלכי יהודה שלפניו שאף עוזיהו ללכת בעקבותיהם של דוד ושלמה ולהחזיר את תפארת ישראל אל ימי הזוהר שלה, ונדמה היה שהגיע לכך.
אבל כאשר ייחס את כל ההצלחה לעצמו, התברר שאין זו אלא חזות חיצונית ועוזיהו איננו דוד. עוזיהו החמיץ את ההזדמנות ונכשל: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱ-לֹקיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת... וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'" (שם, טז-כ).
את התואר "אוהב אדמה" (שם, י) שניתן לו אפשר לפרש לשבח כתכונה חיובית. אהבת האדמה מבארת שהתמסרותו לכיבוש המדבר וליישוב הארץ לא הייתה פעילות תועלתית מחושבת, אלא מעשה לשמו. הדברים נעשו מתוך אהבת הארץ והזדהות עם היקום והבניין.
אך העובדה שעיסוקו זה לא מנע אותו מן החטא הביאה את חז"ל לראות בו את סיבתו ולדרוש תואר זה לגנאי: "שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה" (תנחומא נח, י"ג)
יש שפרשו שהתואר "אוהב אדמה" עניינו בקשת הקניין והשררה על האדמה. עוזיהו לא עבד את האדמה אלא השתלט עליה. הוא רדף אחר הכבוד ולכן הכבוד ברח ממנו. עוזיהו לא נסתפק במה שיש לו אלא ביקש גם את כבוד הכהונה ונצטרע.
יש שהוסיפו לכך נימה עמוקה ופנימית יותר, וראו את הבעיה בקללת האדמה. עבודת האדמה חיונית והכרחית, אולם התמסרות יתירה אליה וזניחת ההתקדמות וההתפתחות הרוחנית, מסוכנת. הדבקות והאחיזה היתירה באדמה המקוללת פועלת ומשפיעה על עובדיה. האדמה נעשית להם סימן קללה ומובילה את המתמכרים והמשתעבדים לה מטה מטה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן